בהמשך לפוסט הקודם על הרקפות, מאיר שלו מספק עוד פרט מעניין בספר "גינת בר", הפעם בפרק "בית ונדודים" : "... ילדי הרקפת גדלים קרוב מאוד להוריהם. מישהו אף דימה באוזניי את חלקות הרקפות למגורים בקיבוצים של פעם, שגם בהם אפשר היה לראות את בתי ההורים, בתי הילדים ובתי התינוקות, הנפרדים זה מזה והולכים ומתפשטים".
בניגוד לצמחים רבים אחרים שמפיצים את זרעיהם רחוק, הרקפות מאוד משפחתיות והצאצאים קרובים להורים ולסבים. זה מקסים בעיני.
קצת על התמונה שיצרתי: לפרחי הרקפות בחרתי באבני אוניקס לבנות עם מבנה שמזכיר את הרקפת; הצד העליון ישר יחסית והצד התחתון מעוגל. את עלי הרקפת יצרתי מאבני זכוכית בגוון ירוק בהיר ואבני רובי זואיסייט ירקרקות. את הרקע יצרתי מצבעי אקריליק בגוון ירוק בקבוק עם נגיעות זהב ועברתי עם ספוג בכדי ליצור מראה מחוספס קלות. מעל ציפיתי בלכה.
מצרפת לכם הסרטון המתאר את שלב מיקום האבנים לפני הדבקה, בסוף הסרטון מצורפת התמונה הסופית.
Comentários